פסק-דין בתיק ת"ק 006951/02

בין התובע לנתבעת נחתם הסכם מיום 10.9.00 בדבר הוצאתו לאור של ספר שנכתב על ידי התובע בשם "מעשה בגברת וייס".

על פי ההסכם היה הספר אמור לצאת לאור, תוך פרק זמן של כשבעה חודשים.  כן נקבע בסעיף 24 להסכם כי "המחבר ישתתף בהוצאה לאור של הספר בסכום של 10,000 ש"ח...". התובע שילם במעמד עריכת ההסכם את דמי ההשתתפות בהוצאות, בסך של 10,000 ש"ח.

הספר לא הוצא לאור על ידי הנתבעת והתובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם.

התובע טוען כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימו, שכן לטענתו לא רק שעבודת העריכה לא היתה מקצועית, אלא שהוא אף נדרש על ידי הנתבעת לשלם תוספת של 6,000 ש"ח מעבר לסכומים ששולמו על ידו עם חתימת ההסכם.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כתב היד שהוגש על ידי התובע, היה מבולבל ומשובש והצריך עבודת פענוח והקלדה וכן עבודת עריכה מהותית שנעשתה ברמה מקצועית נאותה וגבוהה, אלא שהתובע דחה את העריכה בטענה כי העריכה פגעה באופיו של הספר.

לטענת הנתבעת, התובע לקח את הספר לאחר עריכתו ועשה בו שינויים נוספים רבים. כתב היד נמסר לעריכה מחודשת. על פי הוראותיו של התובע נתבקש העורך לא לשנות שינויים מהותיים כך שהגרסה החדשה דמתה למקור.

לטענת הנתבעת, על פי סעיף 9 להסכם, על המחבר לשאת בהוצאות הנובעות משינויים בכתב היד ובחומר ההגהה ולפיכך, היות והתובע ביצע שינויים רבים בכתב היד, לאחר עריכתו נדרש לשלם תוספת עבור ההוצאות הכרוכות בשינויים אלה.

כן הוסיפה הנתבעת וטענה, כפי שגם הסביר מנהלה, מר אהרון בר, בעדותו, כי השינויים שביצע התובע בספר לאחר עריכתו גרמו להחזרת המצב לקדמותו באופן שעל פי שיקול הדעת המקצועי לא אפשר הוצאתו לאור של הספר.

כפי שהעיד מר בר "לפי הבנתנו אם החומר היה יוצא לאור כפי שנערך היה אפשר למכור ממנו כמה מאות עותקים. במצב החדש כפי שדרש התובע, אי אפשר היה למכור את הספר". (עמ' 3 לפרוטוקול).

התובע הודה בעדותו כי אכן לא הסכים לקבל את הצעת העריכה הראשונה, שכן לטענתו היא שינתה לחלוטין את אופי הספר. לטענתו, היה מוכן לקבל נוסח שני של עריכה שעליו היו לו רק הערות מעטות.

התובע צרף לתביעתו אישור של מר אשר רייך עורך "מאזניים", ירחון ספרותי של אגודת הסופרים, על פיו מהשוואת כתב היד המקורי לנוסח המתוקן, עולה כי אין שינויים מהותיים בין כתבי היד ולא נעשתה עבודת עריכה יסודית כפי שמתבקש. מר רייך לא הובא לעדות, אך מתוכן מכתבו נראה כי השווה בין כתב היד המקורי לנוסח העריכה השני, שהיה מקובל על התובע ולא לנוסח העריכה המקורי, שגם על פי עדות התובע שינה לחלוטין את אופי הספר.

נראה כי מכתבו של מר רייך, תומך בטענת הנתבעת, כי הספר בנוסח העריכה השני וללא שינויי העריכה המהותיים שנדחו על ידי התובע, לא היה ערוך כהלכה באופן המאפשר הוצאתו לאור.

לאור דרישת הנתבעת לתוספת תשלום עבור השתתפות בהוצאות העריכה הנוספות והסברו של מר בר כי לא ניתן להוציא לאור את הספר במתכונתו זו, לקח התובע את כתב היד ובכך באו יחסי הצדדים לידי סיום.

סעיף 8 להסכם בין הצדדים קובע כדלקמן:

"המו"ל רשאי לערוך את הספר ולשכתבו לפי הבנתו, בתאום עם המחבר. המחבר יקרא את החומר הערוך ואם לא יסכימו המו"ל והמחבר על העריכה, יחזור כתב היד לרשות המחבר וזכרון דברים זה יתבטל".

משבוטל ההסכם, בהעדר הסכמה על עריכת הספר, נשאלת השאלה האם התובע זכאי להחזר סך של 10,000 ש"ח ששולמו על ידו כהשתתפות בהוצאות הוצאתו לאור של הספר.

ההסכם אינו קובע הוראות כלשהן, באשר להחזר הסכום ששולם כהשתתפות בהוצאות, במידה וההסכם יבוטל, בשל אי הסכמה על נוסח העריכה.

מר אהרון בר העיד, כי כתב היד נמסר מודפס על מכונת כתיבה, החומר הוקלד על ידי קלדנית ונמסר לעריכה. לטענת מר בר הנתבעת הוציאה עבור הוצאת הספר סך של 5,400 ש"ח עבור קלדנות ועריכה וזאת מעבר להוצאות הטיפול על ידי עובדי ההוצאה לאור.

בנסיבות אלה נראה כי גם אם תילקחנה בחשבון הוצאות נוספות, עבור טיפול עובדי הנתבעת בעריכת הספר, הרי  שלא הוכח כי ההוצאות שהוצאו על ידי הנתבעת, הגיעו כדי הסכום ששולם על ידי התובע בסך של 10,000 ש"ח.